הלכה: אָמַר רִבִּי זְעִירָא יְכִיל אֲנָא מְקַלֵּף תַּרְתֵּיי תַּרְתֵּיי. וְתַנֵּי כֵן בִּשְׂעוֹרִין שְׁנַיִם פָּטוּר שָׁלֹשׁ חַייָב. בְּחִיטִּין שָׁלֹשׁ פָּטוּר אַרְבַּע חַייָב. הוּנָא בַּר חִינְנָא וְרַב תַּחְלִיפָא בַּר אִימִּי הֲווֹן יְתִיבִין קוֹמֵי רִבִּי לָֽעְזָר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אִין כּוֹלְהוֹן בַּר אִימִּי הָהֵן בַּר רַב אִימִּי אִין כּוֹלְהוֹן בַּר רַב אִימִּי וַהֲוִייָן לֵיהּ עַד קִשְׁרֵי אֶצְבְעָתֵיהּ וַהֲווֹן סַבִּין מִינֵיהּ וְהָפַךְ אַפּוֹי לְכוֹתְלָא וַחֲוִי לוֹן מָלֵא שִׁיעָלוֹן. וְתַנֵּי כֵן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְנַפֶּה לֹא בְקָנוֹן וְלֹא בְּתַמְחוּי. וּלְעִנְיַן שַׁבָּת עַד כַּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא הָכָא אָמַר בִּשְׂעוֹרִים שְׁתַּיִם פָּטוּר שָׁלֹשׁ חַייָב. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא. הָכָא אַתְּ אָמַר שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר. וְתַנֵּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ לַגּוֹרֶן. אֲבָל אִם הָיָה סָמוּךְ לַגּוֹרֶן אֲפִילוּ יוֹתֵר מִכֵּן מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובשהביא שליש לפני ראש השנה. אז חלוק דין הזרע מדין הירק אבל אם לא הביא שליש עד לאחר ראש השנה חזר הזרע לדין הירק ובין זרעה ובין ירקה מתעשר לפי אותה שנה הבאה וכך שנוי היא בתוספתא בשביעית שם:
ושלקט ממנה לפני ראש השנה. של שנה העומד בה אבל אם לקט ממנה אחר ראש השנה אין דין זרע וירק כאחד אלא הזרע מתעשרת לפי שנה שעברה שבאותה השנה נתגדל' הזרע והירק מתעשר לשנה זו שלקטה שהירק שעת לקיטתו עישורו:
זרעה לזרע ולירק. בתחילה או שזרעה מתחילה לזרע ואחר כך חישב עליה לירק וכגון שמנע ולא ליקט ממנה שתים ושלש מודיות דין אחד להזרע ולהירק ומעשר מזה על זה:
זרעה לירק מתעשרת לבא. לפי שנת הבאה שהיא שנת לקיטתה כדין הירק שבזה הולכין אחר מחשבתו שבתחילה:
זרעה לזרע מתעשרת לשעבר. לפי השנה שעברה אם שנת מעשר שני או מעשר עני היא וכן דוקא מאותה שנה שעברה מעשרין עליה והיא מתעשרת עליהן שלא יהא מן החדש על הישן או מן הישן על החדש:
אף לענין הזרע כן. כלומר וכן איפכא שאם בתחילה זרעה לירק ומנע ולא ליקט ממנה שתים ושלש מודיות באלו הזמנים שרגילין ללקוט לא לקט הוא גלי דעתיה דלא בשביל הירק בלבד זרעה בתחילה אלא עד כדי שיתגדל הזרע בתוכה לפיכך באה היא למחשבת הזרע ואף על גב דבלאו הכי אם זרעה לירק מתעשרת זרע וירק כדקתני במתני' מכל מקום הנ''מ היא דמתעשרת מזרעה על ירקה ומירקה על זרעה כדלקמן:
גמ' חזקיה אמר כיון שליקט ממנה שתים שלש מודיות כמו מורביות והן הגידולין שמתגדל בתחלת צמיחתו ובתוספתא דשביעית פ''ב גריס מורביות גבי דינים האלו וכלומר שאף אם זרעה בתחלה לזרע וליקט ממנה שתים ושלש פעמים והניחה להתגדל עוד באה היא במחשבת ירק דגלי דעתיה דניחא ליה לירקה ומתעשרת ג''כ לירק:
הכא את אמר בשעורים שתים וכו'. השתא מהדר לרמויי מתני' אהא דתוספתא דהא הכא במתני' את אמר הכין דדוקא אחת אחת מותר א''ל שנייא הכא בברייתא דטעמא הויא מפני שהוא מחזיר את המותר ותני בברייתא כן דבזמן שהוא סמוך לגורן אפילו יותר מכאן מותר מהאי טעמא:
גמ' יכיל אנא מקלף תרתי תרתי. כלו' לדידי סבירא לי דאף בשתים שתים מותר ואין זה קביעות ותני בתוספתא פ''ג כן בשעורין שנים פטור וכו' ור''ז כתנא דהתוספתא ס''ל וכדלקמן:
אמר ר' יונה אין כולהן בר אימי ההן בר רב אימי. כלומר דר' יונה מהדר אהא דגריס רב תחליפא בר אימי היה אחד מהיושבין לפני ר' אלעזר וקאמר דאם כולהו רב תחליפא דגרסינן בשאר מקומות בר אימי נקראין זה רב תחליפא שהיה שם בר רב אימי היה:
אין כולהן בר רב אימי. כלומר או אם כך הוא דכל רב תחליפא הנזכר גם במקום אחר כולהון בר רב אימי הוא:
והוויין ליה עד קשרי אצבעותיו. והיו שעורין ביד ר' אלעזר בכפו מלאה עד קשרי אצבעותיו:
והוון סבין מיניה. והיו נוטלין ממנו אחת אחת ומקלפין ואוכלין ולבסוף הפך ר''א אפיה לכותלא וקלף את כולן והראה להן מלא שיעלון מלשון המקרא ביחזקאל י''ג הוא בשעלי שעורים. כלומר שהיה מלא אגרוף שעורין קלופין:
ותני כן. אהא דתנינן מנפה מיד וכו' ובלבד שלא ינפה לא בקנון וכו' דזה קביעות הוא:
ולענין שבת. שיעורו עד כגרוגרת לחייבו בהוצאה:
משנה: 20a הַמְקַלֵּף בִּשְׂעוֹרִים מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל. וְאִים קִילֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ חַייָב. הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִיטִּים מְנַפֵּיחַ עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל. וְאִם נִיפַּח וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הצלף. קאפיר''י בלעז ויש לאילן זה תמרות והוא הפרח ואביונות שהוא עיקר הפרי וקפרס הוא הקליפה ושומר הפרי ולר''א כולן מתעשרין ור''ע ס''ל דאין מתעשר אלא האביונות בלבד שהן עיקר הפרי והלכה כר''ע:
תמרות וכו'. והוא הנראה כמין פרי על הגבעול של אלו המינים כשמתחילין לצמוח ונקרא תמרה כעין דאמרי' גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה וס''ל לר''ג דחשיבי אוכל והלכך אפי' זרען לזרע חייבין במעשר ואין הלכה כר''ג:
מתני' רבן גמליאל אומר. ובנוסח' המשניות רשב''ג:
וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק. כשזרע לזרע אין לך שמתעשר גם הירק אלא השחליים קריש''ן בלע''ז והגרגר אירוג''א בלע''ז אלו בלבד מתעשרין כך לפי שסתמן ג''כ לירק הוא והלכה כחכמים:
וזירים. הן הזמורות ארוכות שלה וס''ל לר''א אפי' זרעה סתם מתעשרת זרע וירק וזירין:
השבת. אניט''ו:
מתני' כוסבר. קולינדר''ו שזרעה לזרע שלא כיון אלא בשביל הזרע לפיכך ירקה פטור ממעשרות דלא אחשביה ליה ואם זרעה לירק חייב לעשר מן הזרע ומן הירק:
מתני' המקלף בשעורים. שמסיר את קליפתן מקלף אחת אחת ואוכל דאין זה אלא אכילת עראי אבל אם קילף ונתן לתוך ידו חייב דהוי קביעות:
המולל מלילות של חטים. שמהבהב השבלין באש וממעכן בידו להסיר מהם הפסולת מנפה מיד ליד ואוכל ואם ניפה ונתן לתוך חיקו חייב דאין זה עראי:
משנה: כּוּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע יַרְקָהּ פָּטוּר. זְרָעָהּ לְיָרָק מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזֵירִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מִתְעַשֶּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא הַשִּׁחָלַיִים וְהַגַּרְגִּר בַּלְבָד. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר תִּמְרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן וְשֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוּל הַלָּבָן חַייָבוֹת בְּמַעֲשֵׂר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַצְּלָף מִתְאַשֵּׂר תִּמְרוֹת וְקַפָּרִס. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר אֶלָּא אֲבִיּוֹנוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן פֶּרִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הצלף. קאפיר''י בלעז ויש לאילן זה תמרות והוא הפרח ואביונות שהוא עיקר הפרי וקפרס הוא הקליפה ושומר הפרי ולר''א כולן מתעשרין ור''ע ס''ל דאין מתעשר אלא האביונות בלבד שהן עיקר הפרי והלכה כר''ע:
תמרות וכו'. והוא הנראה כמין פרי על הגבעול של אלו המינים כשמתחילין לצמוח ונקרא תמרה כעין דאמרי' גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה וס''ל לר''ג דחשיבי אוכל והלכך אפי' זרען לזרע חייבין במעשר ואין הלכה כר''ג:
מתני' רבן גמליאל אומר. ובנוסח' המשניות רשב''ג:
וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק. כשזרע לזרע אין לך שמתעשר גם הירק אלא השחליים קריש''ן בלע''ז והגרגר אירוג''א בלע''ז אלו בלבד מתעשרין כך לפי שסתמן ג''כ לירק הוא והלכה כחכמים:
וזירים. הן הזמורות ארוכות שלה וס''ל לר''א אפי' זרעה סתם מתעשרת זרע וירק וזירין:
השבת. אניט''ו:
מתני' כוסבר. קולינדר''ו שזרעה לזרע שלא כיון אלא בשביל הזרע לפיכך ירקה פטור ממעשרות דלא אחשביה ליה ואם זרעה לירק חייב לעשר מן הזרע ומן הירק:
מתני' המקלף בשעורים. שמסיר את קליפתן מקלף אחת אחת ואוכל דאין זה אלא אכילת עראי אבל אם קילף ונתן לתוך ידו חייב דהוי קביעות:
המולל מלילות של חטים. שמהבהב השבלין באש וממעכן בידו להסיר מהם הפסולת מנפה מיד ליד ואוכל ואם ניפה ונתן לתוך חיקו חייב דאין זה עראי:
הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר כֵּיוָן שֶׁלָּקַט מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מוֹדִייוֹת בָּאָה בְּמַחֲשֶׁבֶת יָרָק. אַף לְעִנְייַן הַזֶּרַע כֵּן כֵּיוָן שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מוֹדִייוֹת בָּאָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזֶּרַע. זְרָעוֹ לִזֶרַע מִתְעַשֶּׂרֶת לְשֶׁעָבַר. זְרָעָהּ לְיָרָק מִתְעַשֶּׂרֶת לָבֹא. זָרַע לְזֶרַע וּלְיָרָק אוֹ שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע וְאַחַר כָּךְ חִישֵּׁב עָלֶיהָ לְיָרָק מְעַשֵּׂר מִיזַּרְעָהּ עַל יַרְקָא וּמִיַּרְקָא עַל זַרְעָא. וְשֶׁלָּקַט מִמֶּנָּהּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲבָל אִם לָקַט מִמֶּנָּהּ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה זַרְעָהּ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר. וְיַרְקָא מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. וּכְשֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין זַרְעָהּ בֵּין יַרְקָהּ מִתְעַשֵּׂר לָבֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובשהביא שליש לפני ראש השנה. אז חלוק דין הזרע מדין הירק אבל אם לא הביא שליש עד לאחר ראש השנה חזר הזרע לדין הירק ובין זרעה ובין ירקה מתעשר לפי אותה שנה הבאה וכך שנוי היא בתוספתא בשביעית שם:
ושלקט ממנה לפני ראש השנה. של שנה העומד בה אבל אם לקט ממנה אחר ראש השנה אין דין זרע וירק כאחד אלא הזרע מתעשרת לפי שנה שעברה שבאותה השנה נתגדל' הזרע והירק מתעשר לשנה זו שלקטה שהירק שעת לקיטתו עישורו:
זרעה לזרע ולירק. בתחילה או שזרעה מתחילה לזרע ואחר כך חישב עליה לירק וכגון שמנע ולא ליקט ממנה שתים ושלש מודיות דין אחד להזרע ולהירק ומעשר מזה על זה:
זרעה לירק מתעשרת לבא. לפי שנת הבאה שהיא שנת לקיטתה כדין הירק שבזה הולכין אחר מחשבתו שבתחילה:
זרעה לזרע מתעשרת לשעבר. לפי השנה שעברה אם שנת מעשר שני או מעשר עני היא וכן דוקא מאותה שנה שעברה מעשרין עליה והיא מתעשרת עליהן שלא יהא מן החדש על הישן או מן הישן על החדש:
אף לענין הזרע כן. כלומר וכן איפכא שאם בתחילה זרעה לירק ומנע ולא ליקט ממנה שתים ושלש מודיות באלו הזמנים שרגילין ללקוט לא לקט הוא גלי דעתיה דלא בשביל הירק בלבד זרעה בתחילה אלא עד כדי שיתגדל הזרע בתוכה לפיכך באה היא למחשבת הזרע ואף על גב דבלאו הכי אם זרעה לירק מתעשרת זרע וירק כדקתני במתני' מכל מקום הנ''מ היא דמתעשרת מזרעה על ירקה ומירקה על זרעה כדלקמן:
גמ' חזקיה אמר כיון שליקט ממנה שתים שלש מודיות כמו מורביות והן הגידולין שמתגדל בתחלת צמיחתו ובתוספתא דשביעית פ''ב גריס מורביות גבי דינים האלו וכלומר שאף אם זרעה בתחלה לזרע וליקט ממנה שתים ושלש פעמים והניחה להתגדל עוד באה היא במחשבת ירק דגלי דעתיה דניחא ליה לירקה ומתעשרת ג''כ לירק:
הכא את אמר בשעורים שתים וכו'. השתא מהדר לרמויי מתני' אהא דתוספתא דהא הכא במתני' את אמר הכין דדוקא אחת אחת מותר א''ל שנייא הכא בברייתא דטעמא הויא מפני שהוא מחזיר את המותר ותני בברייתא כן דבזמן שהוא סמוך לגורן אפילו יותר מכאן מותר מהאי טעמא:
גמ' יכיל אנא מקלף תרתי תרתי. כלו' לדידי סבירא לי דאף בשתים שתים מותר ואין זה קביעות ותני בתוספתא פ''ג כן בשעורין שנים פטור וכו' ור''ז כתנא דהתוספתא ס''ל וכדלקמן:
אמר ר' יונה אין כולהן בר אימי ההן בר רב אימי. כלומר דר' יונה מהדר אהא דגריס רב תחליפא בר אימי היה אחד מהיושבין לפני ר' אלעזר וקאמר דאם כולהו רב תחליפא דגרסינן בשאר מקומות בר אימי נקראין זה רב תחליפא שהיה שם בר רב אימי היה:
אין כולהן בר רב אימי. כלומר או אם כך הוא דכל רב תחליפא הנזכר גם במקום אחר כולהון בר רב אימי הוא:
והוויין ליה עד קשרי אצבעותיו. והיו שעורין ביד ר' אלעזר בכפו מלאה עד קשרי אצבעותיו:
והוון סבין מיניה. והיו נוטלין ממנו אחת אחת ומקלפין ואוכלין ולבסוף הפך ר''א אפיה לכותלא וקלף את כולן והראה להן מלא שיעלון מלשון המקרא ביחזקאל י''ג הוא בשעלי שעורים. כלומר שהיה מלא אגרוף שעורין קלופין:
ותני כן. אהא דתנינן מנפה מיד וכו' ובלבד שלא ינפה לא בקנון וכו' דזה קביעות הוא:
ולענין שבת. שיעורו עד כגרוגרת לחייבו בהוצאה:
תַּנֵּי שֶׁבֶת שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְאֵינָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת יָרָק. זָרַע לְיָרָק מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְאֵינָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת זֵירִין. זְרָעָהּ לְזֵירִין מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזֵירִין. וְתַנִּינָן אֵין לָךְ מִתְעַשֶּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא שִׁחָלַיִים וְגַרְגִּר בַּלְבָד. כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין לָךְ דָּבָר שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע מִתְעַשֶּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא שִׁחָלַיִים וְגַרְגִּר בַּלְבָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא שם וקצת בנוסחא אחרת ונוסחא דהכא עיקר:
הַצְּלָף בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם וְאֵינוֹ כִלְאַיִם בִּזְרָעִים. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ כִלְאַיִם לֹא בְכֶרֶם וְלֹא בִזְרָעִים. הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהוּא חַייָב בְּעָרְלָה. תַּנֵּי רִבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אֶת שֶׁהוּא עוֹלֶה מִגִּזְעוֹ מִין אִילָן מִשָּׁרָשָׁיו מִן יֶרֶק. הָתִיבוּן הֲרֵי הַכְּרוּב הֲרֵי הוּא עוֹלֶה מִגִּזְעוֹ. כָּאן בְּוַדַּאי כָּאן בְּסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך הכובש
כאן בודאי כאן בספק. כלומר הכלל שאמרו בדבר שבוודאי ולעולם כך הוא אבל הכרוב ספק הוא שאע''פ שתמצא לפעמים שנראה כעולה מן הגזע על הרוב הוא עולה מן השרשים ולענין כלאים מטעם דספק הוא אם יעלה מן הגזע או משרשיו ואסור הוא דספק איסורא לחומרא ואת שהוא לעולם עולה מגזעו בזה אמרו מין אילן הוא ואינו כלאים בכרם:
התיבון והרי הכרוב. יש שהוא עולה מגזעו ולכ''ע מין ירק הוא:
תני וכו' את שהוא עולה מן גזעו. שהעלין והנופים עולין מן הגזע ולא מן השרשים שבקרקע ה''ז מין אילן ואינו כלאים בכרם:
הצלף וכו'. תוספתא היא בפרק ג' דכלאים והובאה לעיל בסוף פ''ה דכלאים:
הַקַּפָּרִס וְהַתִּמְרוֹת מִין אֶחָד הֵן. מְעַשֵּׂר מִקַּפָּרִס עַל הַתִּמְרוֹת וּמִן הַתִּמְרוֹת עַל הַקַּפָּרִס. אֲבָל לֹא מֵהֶן עַל הָאֲבִיּוֹנוֹת וּמִן הָאֲבִיּוֹנוֹת עֲלֵיהֶן. אֲבִיּוֹנוֹת נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוֹמְרֵי אִילָּן וְחוֹמְרֵי זְרָעִין. וּלְיֵידֶה מִילָּה שֶׁאִים הָֽיְתָה שְׁנִיָּה נִכְנֶסֶת לִשְׁלִישִית שֶׁהוּא מַפְרִישׁ וּפוֹדֵהוּ וְנוֹתְנוֹ לֶעָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וליידא מילה. ולאיזה. דבר נותנין עליהן גם חומרי זרעום שאם היתה שנת שנייה נכנסת לשלישית ובאילן הלך אחר החנטה ולא הי' צריך להפריש כ''א מעשר שני אלא שנותנין עליו ג''כ חומרי זרעים ולא שיתן מהן עצמן כשאר מעשר עני בלא פדיון כדין זרעים של שנת השלישית דהא מיהת אילן הוא אלא שמפריש המעשר עני ופודהו ונותן אותו לעני ואוכל הדמים בתורת מעשר שני שיהא ניכר דחומרי זרעים בעלמא הן:
הקפרס והתמרות מין א' הן. ולר' אליעזר מעשר מקפרס וכו' אבל לא מהן על האביונות וכו' דממין על שאינו מינו הוא:
שְׁמוּאֵל אָמַר קַפָּרִס אָסוּר מִשּׁוּם קְּלִיפִּין. וְתַנֵּי כֵן וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ דָּבָר שֶׁהוּא עוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ. רַב מְפַקֵּד לְאִילֵּין דְּבֵי רַב אָתִי. רַב הַמְנוּנָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא הֲווֹן מְפַקְּדִין לִנְשֵׁיכוֹן כַּד הִינּוּן כְּבָשִׁין קַפָּרִיס דִּיהֲווֹן מְרִימִין אִילֵּין בִּיטִיתָא. אָמַר רִבִּי בָּא אַסְבְּרִי רִבִּי זְעִירָא כָּל הַקְּלִיפִּין גְּדֵילוֹת עִם הַפֶּרִי וְזֶה פֶּרִי מִלְּמַעֲלָן וּקְלִיפִּין מִלְּמַטָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אסברי לי ר' זעירא. טעמא לפי שכל הקליפות גדילות עם הפרי אבל זה הפרי מלמעלן והקליפין מלמטן כלומר שהן נופלות מן הפרי ולפיכך אינו שייך להפרי וכשהתורה רבתה להקליפה בשאר הפירות הוא דרבתה:
רב מפקד לאילין דבי רב. בבית המדרש שלו ואתי רב הונא וקאמר דרב המנונא היה מצוה כן לכל חברייא תיהוון מצווין לנשיכון כד אינון כבשין הדא קפריסא לפי שמדרך לכבוש אותו שאינו ראוי כל כך לאכילה כל זמן שאינו גדל כל צרכו ולפיכך כובשין אותו ואמר להן שיצוו אותן שירימו מהן אילין ביטיתא והן האביונות הקטנים הנמצאין בהם משום ערלה ובקפריסין ס''ל דאין בהן משום ערלה ופליג אדשמואל:
שמואל אמר קפרס אסור. בערלה משום קליפין ותני כן דהתורה רבתה מדכתיב וערלתם ערלתו וגו' להביא דבר שהוא עורל כלומר שמכסה את פריו והוא הקליפה:
תַּנִּי הַפּוּל וְהַשְּׂעוֹרִין וְהַתִּלְתָּן שֶׁזְּרָעָן לְיָרָק בָּֽטְלָה דַעְתּוֹ זַרְעָן חַייָב וְיַרְקָן פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה עוֹד הִיא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. והתניא ברייתא אחריתא הפול והשעורין והתלתן שזרע לירק בטלה דעתו וכו' אלמא דאין דרך לזרוע התלתן לירק ומשני ר' ירמיה עוד היא דר' אליעזר דגם ברייתא זו אתיא כר''א דהתוספתא אבל לרבנן מתחייב בזרע לירק:
20b מַה פְלִיגִין בְּשֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע אֲבָל אִם זְרָעוֹ לְיָרָק אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי. וְתַנֵּי כֵן נְהִיגִין בְּבֵיתַנִּייָן בְּיַרְקוֹ בְּהֵיתֵר דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. לֹא אָמַר אֶלָּא דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר הָא דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני. בתוספתא פ''ג כן כלומר דאע''ג דבמתני' לא הוזכר אם לזרע או לירק ואי רבנן פליגי או לא מהברייתא דתוספתא למדנו כן דהכי גריס התם חרדל שזרעו לירק ותשב עליו לזרע מתעשר זרע וירק נהגו בירקות היתר דברי ר' אליעזר. וכאן שהעתיק נהגין בבית ניין לא נמצא שם ואפשר שם איזה מקום הוא. שמעינן מיהת דלא אמר נהגו בירקו היתר אלא לדברי ר''א דהוא סובר כן אבל לדברי הכל חייב בזרעו לירק:
גמ' מה פליגין. חכמים על ר''ג דמתני' בשזרען לזרע אבל אם זרען לירק אף רבנן מודים שהתמרות שלהן ג''כ חייבות במעשר:
ותנינן. כלומר והא תנינן לדברי חכמים במתני' אין לך מתעשר זרע וירק וכו' והכא קתני זרע לירק מתעשרת זרע וירק ומשני כיני מתני' הכי קתני אין לך דבר שזרעו לזרע ומתעשר זרע וירק אלא השחליים וכו' אבל אם זרע לירק דין השבת גם כן שמתעשרת זרע וירק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source